מדוע לא כדאי לאכול 5-6 ארוחות ביום

October 20, 2016

ההמלצות התזונתיות הרווחות היום הן לאכול 5-6 ארוחות ביום. אכילה בלתי פוסקת. דרך מעולה לאגור שומנים, כי הגוף ישתמש כל הזמן באנרגיה הנכנסת ולעולם לא יגיע לשרוף את מאגרי השומן בגוף. הוא ישמור את השומן כאנרגיה "לזמנים קשים".  

זהו מצב לא מאוזן.

 

למעשה, אם רוצים להימנע מעודף משקל, סוכרת ומחלות מטאבוליות

אחרות- מומלץ להימנע מארוחות ביניים ומנשנושים לאורך היום. 

חשוב לשמור על הפסקה מוחלטת של אכילה למשך כמה שעות בין הארוחות, ואף להמעיט בארוחות כדרך קבע. 

 

צום לסירוגין הוא הסוד העתיק של הבריאות.

 

"עתיק", משום שכבר השתמשו בו רבות לאורך כל ההיסטוריה האנושית.

 

"סוד" כי ההרגל החזק הזה נשכח כמעט, אם כי מתחילים לגלות מחדש את השיטה התזונתית הזו.

 

לצום יתרונות עצומים אם עושים אותו נכון: ירידה במשקל, איזון סוכרת מסוג 2, אנרגיה מוגברת ועוד דברים רבים אחרים.

 

האם "צום לסירוגין" = להרעיב את הגוף??

 

לא. צום שונה מהרעבה בעניין חשוב אחד: השליטה. הרעבה היא העדר לא רצוני של מזון. זה לא מכוון, ולא מבוקר.

צום, מצד שני, הוא במקור הפסקת אכילה מטעמי בריאות, רוחניות או מסיבות אחרות. המזון זמין בקלות, אבל בוחרים לא לאכול אותו. הצום יכול להימשך תקופת זמן לפי בחירה, בין מספר שעות עד ימים.  ניתן להתחיל בו בכל עת על פי בחירה, וניתן לעצור בכל זמן מכל סיבה שהיא, או ללא כל סיבה.

 

אין "תקופת צום" שהיא קבועה, שכן זה רק העדר של אכילה. בכל עת שאינך אוכל, אתה בצום.

לדוגמה, ניתן לצום בין ארוחת ערב וארוחת בוקר למחרת, לזמן של כ-12-14 שעות. במובן זה, צום יכול להיחשב חלק מחיי היומיום.

 

צום הוא לא מנהג מוזר או משונה, אלא חלק מכל יום בחיים נורמלים. זו אולי ההתערבות התזונתית העתיקה ביותר וגם העוצמתית ביותר. אבל איכשהו שכחנו את הכוח האדיר שלה והתעלמנו מהפוטנציאל הטיפולי שלה.

 

צום פשוט מאפשר לגוף לשרוף את עודף השומן בגוף.

חשוב להבין שזהו תהליך נורמלי ובני האדם התפתחו במסורת של צומות מבלי שהיו לכך השלכות בריאותיות מזיקות.

שומן גוף הוא רק אנרגיה תזונתית מאוחסנת. אם לא אוכלים, הגוף פשוט צריך "לאכול" את השומן שלו עבור אנרגיה. החיים הם איזון. טוב ורע. יין ויאנג.

כנ"ל לגבי אכילה וצום.

צום, אחרי הכל, הוא פשוט הצד השני של אכילה. אם אתם לא אוכלים, אתם בצום. כך זה עובד.

כאשר אנו אוכלים, נכנס יותר מזון מכפי שניתן לנצל באופן מיידי. חלק אנרגטי זה חייב להיות מאוחסן לשימוש מאוחר יותר.

 

אינסולין הינו הורמון מפתח המעורב באחסון של אנרגיה ממזון.

אינסולין עולה כאשר אנו אוכלים, עוזר  באחסון של עודפי האנרגיה בשתי דרכים שונות:

סוכרים נקשרים לשרשראות ארוכות בשם גליקוגן המאוחסן בכבד. יש, עם זאת, שטח האחסון מוגבל וכשנגמר, הכבד מתחיל להפוך את הגלוקוז העודף לשומן. תהליך זה נקרא ליפוגנזה דה-נובו (משמעות מילולית- יצירת שומן מחדש). חלק שומן שזה עתה נוצר מאוחסן בכבד, אבל רובו מאוחסן במשקעי שומן אחרים בגוף. אמנם זה תהליך מסובך יותר, אך אין מגבלה על כמות השומן שמאוחסנת.

כלומר, שתי מערכות אחסון קיימות בגופנו ומשלימות אנרגיה ממזון:  האחת נגישה אך עם שטח אחסון מוגבל (גליקוגן), והשניה יותר קשה לגישה אבל שטח האחסון בלתי מוגבל (שומן גוף).

 

התהליך הולך בכיוון ההפוך כאשר אנחנו לא אוכלים (צום).

רמות האינסולין יורדות, איתות לגוף להתחיל לשרוף אנרגיה אצורה מאחר ולא מגיעה אנרגיה חדשה דרך אוכל. הגלוקוז בדם יורד כך שהגוף צריך עכשיו למשוך גלוקוז מהאחסון כדי לשרוף לאנרגיה. הגליקוגן מהווה את מקור האנרגיה הכי נגיש. הוא מתפרק למולקולות גלוקוז על מנת לספק אנרגיה לתאים האחרים. זה יכול לספק מספיק אנרגיה כדי להפעיל את הגוף ל- 24-36 שעות. לאחר מכן, הגוף יתחיל לפרק שומן לאנרגיה.  

 

הגוף בעצם מתקיים באחד משני מצבים – מצב אכילה (אינסולין גבוה) ומצב צום (אינסולין נמוך). או שאנו מאחסנים אנרגיה ממזון, או שאנחנו שורפים אותה.

כשאכילה וצום מאוזנים, אז אין עליה במשקל.

אם נתחיל לאכול מהרגע שנתעורר ועד שנלך לישון, נבלה כמעט את כל זמננו ב"מצב אכילה".

במשך הזמן, אנו עלולים להעלות במשקל. לא ניתן לגופנו להגיע ל"מצב שריפת אנרגיה".

כדי להחזיר את האיזון או לרדת במשקל, כדאי פשוט להאריך את הזמן בו שורפים אנרגיה ממזון (צום). בעיקרו של דבר, צום מאפשר לגוף להשתמש האנרגיה האצורה בו. אחרי הכל, לשם כך הוא נועד.

 

הדבר החשוב הוא להבין כי אין שום דבר רע בזה. גופנו נועד לזה.

 

זה מה שכלבים, חתולים, אריות ודובים עושים.

 

זה מה שבני אדם עושים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Please reload