האם המוח שלנו צריך פחמימות?

July 1, 2016

 

מקור האנרגיה העיקרי הנצרך בעולם המודרני שלנו הוא סוכר. פחמימות מסוגים שונים.

 

למרבה הצער, עם כל המידע הרפואי שיש בעולם, תזונאים מהזרם המרכזי ממליצים על פחמימות כמרכיב העיקרי של התזונה שלנו. הם מסתמכים על הרעיון השגוי שהמוח והגוף חייבים להסתמך על גלוקוז כמקור דלק עיקרי. למרבה הצער, הנחה מוטעה זו נכונה רק בתנאים מסויימים. זה  נכון רק אם אדם טיפח תלות לא טבעית בסוכר כמקור העיקרי שלו לדלק בתזונה פחמימית רגילה.

 

תזונה המבוססת על פחמימות גם מוכרת יותר ויותר כאחראית להתפרצות של מחלות מטבוליות, השמנה, סרטן, מחלות לב ומצבים דלקתיים כרוניים (מבוססים על רווח שמניע את התעשייה הרפואית ותעשיית התרופות). אינסולין גבוה כתוצאה מצריכה של סוכר ועמילן מתקשר ישירות להזדקנות מוקדמת וירידה בתפקודים הקשורים לגיל, כמו גם התפתחות המחלות המטבוליות האמורות. הוסיפו לזה את האופי הממכר של סוכרים / עמילנים בתזונה, ויש לכם מתכון לקיבעון ופופולריות מתמשכת של הפחמימות. מקדמי הפחמימות ודאי שיהיו פופולרים יותר ממי שמטיל ספק בהשפעה הבריאותית שלהם. זה ברור.

 

אחת הבעיות עם זה היא שבמצב של דיאטה עתירת פחמימות איננו מסוגלים לייצר קטונים מחילוף חומרים של שומנים, ובכך, מונעים מגופנו לייצר הרבה קטונים מרפאים. העובדה שאנו חיים בעולם שמשתמש בגלוקוז כדלק העיקרי אומרת שאנחנו אוכלים מזון לא מרפא.

 

הטבע הינו חכם ביותר, ולא היה בוחר מקור דלק כה הפכפך ולא אמין כמו סוכר בדם. המוח שלנו בעצם נועד לעשות שימוש ביותר מסוג אחד של דלק: סוכרים (גלוקוז) ושומן (בצורה של קטונים). שומן הוא בבסיס הדלק המועדף והיעיל ביותר של המוח האנושי. אך דיאטה שעשירה משמעותית בפחמימות (למעלה מ 100 גרם ליום) מאלצת את המוח להסתגל להסתמכות על סוכר. הודות לאינטרסים אגרסיביים של כוחות השוק הלאומיים, ותעשיית המזון בפרט, התזונה המודרנית שלנו מבוססת במידה רבה על סוכר ועל עמילן, ומבוססת על מזונות פחמימתיים בפעם הראשונה בכל ההיסטוריה האנושית. נאמר לנו באופן רשמי שאנחנו צריכים אותם כדי להיות בבריאות אופטימלית למרות חוסר מובהק בתמיכה מדעית כדי לאשש טענה זו.

 

סוכר לייצור אנרגיה

 

סוכר צריך להיות מעובד קודם בנוזל התא לפני שהוא יכול להיות מועבר למפעלי האנרגיה של התאים, המיטוכונדריה. מקורות אנרגיה משומן אינם דורשים עיבוד זה; הם הולכים ישירות לתוך המיטוכונדריה לשימושים אנרגטיים. כלומר, זה יותר מסובך ליצור אנרגיה מסוכר מאשר משומן. כפי שד"ר קריסטיאן ב. אלן וד"ר וולפגנג לוץ, אמרו בספרם "חיים בלי לחם":

 

"פחמימות אינן נדרשות לקבלת אנרגיה. שומן מספק יותר אנרגיה מאשר פחמימות באותה הכמות, ודיאטות דלות בפחמימות עשויות להפוך את מערכת הפקת האנרגיה ליעילה יותר. יתר על כן, איברים רבים מעדיפים שומן לאנרגיה".

 

העובדה היא שיותר אנרגיה מופקת מכל מולקולה של שומן מאשר מסוכר. בהרבה מחלות כרוניות ואוטואימוניות מרגישים חוסר באנרגיה- עייפות כרונית, פיברומיאלגיה, דלקת מפרקים שגרונית, טרשת נפוצה, סַרְטָן... חזרה לאלן ולוץ:

 

"המיטוכונדריה הם תחנות הכח של התא. משום שהם מייצרים את רוב האנרגיה בגוף, כמות האנרגיה הזמינה מבוססת על כמה טוב המיטוכונדריה עובדים. הם המייצרים ATP כדי לייעל את תפקוד הגוף כולו. כשאתם מתעייפים, אל תניחו שאתם צריכים יותר פחמימות; במקום זאת, חישבו במונחים של איך אתם יכולים למקסם את ייצור האנרגיה במיטוכונדריה שלכם ..."

 

המיטוכונדריה נועדו בעיקר להשתמש בשומן לאנרגיה.   בקיצור, תנו לשומן להיות התרופה!

 

סוכר כאנרגיה למוח

 

המוח האנושי מורכב מלפחות 60 עד 80 אחוז שומן לפי משקל יבש והוא מסתמך על שומן וכולסטרול (כן, הכולסטרול המפחיד!), שומן וכולסטרול תזונתיים שאנו מספקים על מנת לשמור על תפקוד המבנה עתיר אנרגיה שלו. פחמימות, לעומת זאת, לא תורמות דבר למבנה המשמעותי של המוח.

 

גלוקוז, שנועד להיות דלק עזר או משלים, משמש לפרצי אנרגיה אנאירוביים בשעת חירום (ורק בכמויות קטנות מאוד שלמעשה נדרשות לתדלוק תאי הדם האדומים שלנו), והפך למשהו שמעולם לא היה אמור להיות. היום האנשים מסתמכים על גלי הגאות והשפל של האינסולין כדי לנהל עליות טבעיות, כרוניות של סוכר בדם כתוצאה מתזונה עתירת פחמימות, עם השלכות מכריעות כתוצאה מהחלטה זאת. מערכת ניהול מתח העמוסה שלנו (כלומר, הורמוני הלחץ) מתמודדת באופן עקבי לא טבעי במטלות שיוצרות נפילות ברמת הסוכר בדם הנגרמת על ידי אינסולין, מה שמוביל לרכבת הרים של מצבי רוח, אי יציבות אנרגטית, אי יציבות נוירולוגיות, וכן, תפקודים קוגניטיביים לקויים. לתזונה מבוססת פחמימות בעולם המודרני אין מה לתרום לעלייה בגודל המוח שלנו אבל כן לעלייה בתסמונת מטבולית, סוכרת, מחלות לב, ומחלות ניוון מתקדמות כמו טרשת נפוצה, אלצהיימר ודמנציה.

 

הבעיה הנוספת, למרבה הצער, היא שרמת גלוקוז (וסוכרים אחרים, במיוחד פרוקטוז) גם מייצרת נזק מצטבר הידוע בשם "סכרור" (glycation) לאורך זמן, תהליך שהמוח האנושי מאוד רגיש לו. סכרור מצטבר אחראי בין השאר על הזדקנות מוקדמת, שינויים מטבוליים שליליים ואובדן תפקוד רקמות.   מחלת אלצהיימר למעשה היום מכונה "סוכרת סוג III" ומחקרים שנעשה לאחרונה באופן ברור מראים שינוים פתופיזיולוגיים באזורי המוח אצל אלו שיש להם רמות גבוהות של סוכר בדם, אפילו באלה שמראים כביכול טווחים "רגילים", לא סוכרתיים בצום.

 

אם עמילן, בכל צורה שהיא, היה כל כך בריא למוח האנושי, אז בוודאי בדיאטה מבוססת עמילן שלנו היום המוח היה נותן קפיצה ואפילו היה הולך וגדל ומשתפר. אבל דווקא ההפך הוא הנכון.

 

אנחנו בני האדם, פשוטו כמשמעו, איבדנו מעל 10% מנפח המוח שלנו ב 10,000 השנים האחרונות מאז התפתחות החקלאות, שבה עמילן נהיה זול וקל יותר לייצור והפך הרבה יותר נפוץ כחלק מתזונת האדם. אפשר לנסות להסביר זאת כ"יעילות המוח השתפרה" עם גודל המוח המופחת – אבל זה נראה יותר כרציונליזציה מאשר השערה מבוססת.

 

בני אדם החלו לצרוך עמילן בהתאם לזמינות עונתית / אקלימית מאז שאימצו את האש כאמצעי להכנת מזון (מאוחר יותר בהיסטוריה האבולוציונית שלנו), במיוחד בתקופת האבן. אולם מאז כניסתה של החקלאות, עברנו ממש מדיאטה המורכבת מקרוב ל-90% מזונות מהחי העשירים בשומנים בוני מוח, לכמות קטנה של בערך 10%, ועמילן תפס את רוב התזונה.

 

בניגוד לאבותינו הקופים הגדולים, יש לנו מעי דק ארוך ומעי גס קצר מאוד וזה הולך בקנה אחד עם דיאטה גבוהה יותר בבשר ובשומן. במצב שהמוח האב הקדמון הקופי מנצל אולי 8% מכלל צריכת אנרגית חילוף החומרים שלהם, המוח האנושי דורש 25% או יותר מסך צריכת האנרגיה היומית שלנו. שומן (כולל המחסנים שלו) יכול לספק את הצורך הזה ביעילות כפולה ויותר לעומת היעילות של כל מזון המבוסס על פחמימות, ומחסני השומן של גוף האדם מאפשרים אכסון ושמירה על אספקת דלק יציבה ושופעת בקלות רבה בהרבה ממאגרי הגליקוגן הקטנים יחסית. המוח המפותח שלנו דורש עקביות של זמינות אנרגטית, ואספקת שומן בהחלט טובה יותר לצורך כך.

 

בהיסטוריה הפליאוליטית היתה תלות במזון מהחי. שפע תזונתי של שומן בעלי חיים (וחומצות השומן החיוניות כמו AA [אומגה 6], כמו גם DHA [אומגה 3]) הנצרך במזון כזה, יותר מאשר כל מקור תזונתי אחר, מספק את המקורות הזמינים לבניה ולאנרגיה עבור מוח האדם הייחודי בדרישות שלו.

 

החשיבות של בשר ושומן לגידולו המהיר של המוח האנושי במהלך האבולוציה האנושית ידועה ומבוססת בעולם הפלאואנתרופולוגיה ולא שנויה במיוחד במחלוקת (מסיבה טובה). אנחנו ייחודיים מכל משפחת הקופים בהסתגלות המתקדמת שלנו לדיאטות עשירות בבשר ובשומן; וזה, יותר מכל מאפיין מבדיל אחר תרם (עד לפני כ -10,000 שנים, בכל מקרה) לצמיחה חסרת תקדים של המוח והתחכום הפונקציונלי שאין כמותו.

 

לסיכום, שומן מספק מקור יציב ואמין, המאוחסן ביעילות גם בהעדר ארוחות סדירות. לעומת זאת, התלות בגלוקוז הנגזרת מסוכרים ועמילנים הנצרכים כרונית, היא סוג דלק הפכפך ומאוד לא אמין שחייב להיצרך כל הזמן כדי למנוע אובדן התפקוד.

 

 

Please reload